נועם קוריס - עוד הישג לטובת הציבור לאור תביעה ייצוגית שהוגשה

תביעה ייצוגית: נועם קוריס עורכי דין שינו לטובת הציבור את תנאי עובדי הציבור בקופות הגמל על ידי תביעה ייצוגית שהגישו

נ. קוריס ושות' ב - ynet.co.il

בתביעה הייצוגית שהוגשה מבקש התובע הייצוגי להגדיר את קבוצת התובעים שאותה הוא מייצג בתביעה, ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009 לאור פרסומי הקופות, וטוען כי עמיתי קופות הגמל יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין.

בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל שהנתבעים קיבלו לכיסם או נמנעו מלשלם לתובעים, בניגוד להוראות התקנונים.

לדברי עו"ד נועם קוריס המייצג את התובע הייצוגי בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים: "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים רגולאטורית  לשלם ריבית לפי החוק, אבל הפסקת תשלום הריבית באה ללא הודעה ותוך הטעיה חמורה בפרסומים שלא עודכנו בהתאם.

 את הפרסומים של הקופות בתקנוני קופות הגמל טוען עורך דין נועם קוריס לא שינו הנתבעים כבר 5 שנים".

                       נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים

מאמר מאת עורך דין גולן דוד ללוש, ממשרד נועם קוריס ושות', עורכי דין

משלוח הודעות זבל כהטרדה באמצעות מתקן בזק

עורך דין גולן דוד ללוש, משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין

"לכל אדם זכות ביטוי, ומלוא כל הארץ – כל עוד מכוונים אנו לזכות מסוג החופש וההיתר (LIBERTY)... לכל אדם אינטרס להביע עצמו בכל דרך הנראית לו, ובלבד שנוסיף ונדע כי אינטרס זה יבוא בשוק האינטרסים ועשוי הוא להתנגש באינטרס נעלה הימנו". האינטרס הנעלה הימנו כאן הוא הזכות לשלוות הנפש, שלא להיות מוטרד.

כבוד השופט חשין בבג"צ 5432/03 ש.י.ן נ' המועצה לשידורי כבלים

במאמר הקודם אשר דן בתופעת דואר הזבל, כפי שנאסרה על ידי המחוקק לאחרונה, הוכח כי הודעות אשר מעוברות באמצעות הפייסבוק עשויות להיכלל בגדר המונח "דבר פרסומת " אשר כאמור אוסר למעשה משלוח הודעות ספאם לנמענים, ללא קבלת הסכמתם המפורשת בטרם משלוח ההודעות. במאמר זה תיבחן אפשרות חדירתו של התחום הפלילי לנושא הודעות הספאם.

הודעת ספאם עשויה, בנסיבות המתאימות להיכלל גם בגדר סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק התקשורת") הקובע כלדקלמן:

הטרדה

30.  המשתמש במיתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים.

באם משלוח הודעת ספאם תיכנס בגדר המונח "הטרדה", על פי חוק הבזק, עשוי שולח ההודעה לעמוד בפני כתב אישום פלילי ובסכנת עונש מאסר של שלוש שנים!!!

החוק מגדיר את המונח "בזק" כ- "שידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות או אחרות";

על פי הגדרה זו אין חולק כי בגדר המונח בזק נכללים גם הודעות דואר אלקטרוני קרי מידע ו/או אותות אשר משודרים, מעוברים ונקלטים במענו של אחר. ואכן באמצעות הדואר האלקטרוני נשלחים, על אף האיסור הקבוע בחוק לעיל, מאות אלפי הודעות מידי יום ללא הסכמתם המפורשת של הנמענים טרם המשלוח.

החוק מגדיר את המונח "מיתקן בזק" כ – "מיתקן או התקן שנועד מעיקרו למטרות בזק, ולענין פרקים ז' ו-ח' - מיתקן או התקן המשמש או המיועד לשמש לצרכי בזק והכל לרבות ציוד קצה". על פי הגדרה זו גם שימוש בציוד קצה, כמו מכשיר טלפון או פקס או אפילו מחשב, נכלל בגדר המונח "מיתקן בזק". שימוש במחשב או במכשיר טלפון נייד מאפשרים לשלוח הודעות ספאם ומהווים למעשה ציוד קצה על פי הגדרת החוק.

בפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 10462/03 הלינור הראר נ' מדינת ישראל נקבע כי הערך המוגן בבסיס סעיף 30 לחוק התקשורת הוא ערך כבוד האדם אשר לעיתים ילבש בגד של פרטיות וצנעת הפרט. כבודו של האדם יכול להיפגע גם במילה הנאמרת, קרי בתוכן הדברים הנאמרים, אך עם זאת קבע כבוד השופט כי גם שלוות נפשו של האדם היא פרטיותו כך שלמעשה תוכן הדברים הנאמרים שלובים בצורת ההטרדה ומספר הפעמים שבהן נעשית ההטרדה. לעיתים התוכן יהיה בולט פחות ואז תינתן חשיבות מועטה יותר למספר הפעמים שבהן נעשית ההטרדה, ולעיתים הצורה תהיה בולטת יותר וכמותה תגבר על תוכן שאיננו מטריד ביותר כשלעצמו.

נוכח האמור לעיל, נראה כי לא מן הנמנע כי יוגשו כתבי אישום פליליים  בגין משלוח הודעות ספאם מטרידות, אף אם תוכנן אינו מטריד כשלעצמו, אך כמות ההודעות עשויה להצביע בהחלט על הטרדה אשר מפרה את שלוות נפשו של הנמען.

מכיוון שטרם עלה הנושא לדיון מהותי בבית המשפט, ישנם כאלו הסוברים כי משלוח הודעות ספאם באמצעות אתרי משנה לא מהווים "דואר זבל" כהגדרתו בחוק הספאם, היו אף שהפליגו ובחרו להתנער מהאחריות המוטלת עליהם בחוק להימנע ממשלוח הודעות ספאם, ובחרו להלך אימים על אלו שניסו לאכוף את הוראות החוק. יודגש כי באחד המקרים בחר בית המשפט השלום בתל- אביב ליתן צו הטרדה מאיימת כנגד מטריד, באמצעות הודעות ספאם, במסגרתו נאסר עליו לשלוח הודעות דואר אלקטרוני למשך תקופה של שישה חודשים. 

נראה אם כן כי משלוח הודעות ספאם במקרים מסוימים עשויות בהחלט להוביל לכתבי אישום פליליים אשר באמצעותם יגביר המחוקק את הפיקוח והאכיפה על דברי חקיקתו ולמעשה יוביל לשמירת פרטיותם וזכותם של הנמנעים לא להיות מוטרדים על ידי הודעות דואר זבל.

המוציא מחברו עליו הראיה ? לא בדיני שטרות

המוציא מחברו עליו הראיה ? לא בדיני שטרות

עורך דין נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות' עורכי דין

במשפט הישראלי התקבל הכלל על פיו 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

בישראל כאשר אדם מבקש מבית המשפט לפסוק לזכותו עליו להוכיח לבית המשפט שהוא אכן זכאי לפסיקת הסעד שהוא מבקש.

הנתבע במשפט, אינו חייב להביא ראיות פוזיטיביות לכך שאינו חייב בסעד לגביו הוא נתבע אך הוא בהחלט רשאי לעשות כן.

התוצאה בכל מקרה היא, שבמידה ואף אחד מהצדדים לא יצליח להוכיח את טענתיו יצא מכך הנתבע דווקא נשכר, לאור כלל המוציא מחברו.

כאשר התובע אוחז בשיק ידון בית המשפט בהליך על פי דיני השטרות שעל פיהם ישתנה נטל ההוכחה ויועבר למושך השיק, הנתבע שכתב את השיק וחתם עליו.

נקודת המוצא בדיני השטרות היא, כי נטל ההוכחה יהיה מוטל על מושך השיק שיצטרך לסתור את החזקה, שהשיקים שמסר לתובע נמסרו לתובע ללא תנאי, כאמור בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) שכותרתו "חזקה במסירה":

"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

על הנתבע שמסר שיק מוטלת החובה לסתור את שתי חזקות העומדות לזכותו של התובע שאוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989):

"הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי – כאמור בסעיף 20 הנ"ל ­חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר …[ ]….(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".

(עוד על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה כי נתקיים התנאי למימוש השטר ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא התקיים ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997)).

הנטל להוכיח שהחלפת שטר בשטר אחר סילקה או הפקיעה את השטר המקורי, מוטל על הטוען. מטעם זה דורשת פקודת השטרות כי אוחז שטר שויתר על זכויותיו כלפי כל צד לשטר, יעשה הויתור בכתב (סעיף 62 לפקודת השטרות) וכי מקום בו אבד השטר, יכול האוחז לבקש את המושך שייתן לו שטר חלופי, תוך מתן ערובה למושך כי ישפה אותו כלפי כל אדם אם יימצא השטר שאבד (סעיף 69 לפקודת השטרות) (וראו גם דורון תמיר ויצחק יערי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (מהדורה שנייה) 1 (2001)).

גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים:

האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.

השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי. דהיינו, הלקוח משעבד לבנק נכס ממנו ייפרע אם הלקוח לא יסלק את האשראי, והנכס המשועבד הוא הזכות השיטרית של הלקוח כלפי צד שלישי מושך השיק.

השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל.

 (על הסוג הראשון והשני של שטרי בטחון, ראו שלום לרנר "שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך" משפטים יז 71, 77-75 (תשמ"ז)). על הסוג השלישי של שטר בטחון ודוגמאות לשימוש שנעשה במונח "שטר ביטחון", ראו לרנר, שטרות, בעמ' 312-310. לסיווג של שטרי הביטחון למיניהם, תוך הבחנה בין שטר שעליו נכתב "לבטחון" לשטר שלא נכתב עליו דבר, ראו מנחם מאוטנר "'שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205 (התשמ"ז) (להלן: מאוטנר, שטר הבטחון)).

ברור אם כך, שכאשר נתבע בגין שיק שחולל מבקש לטעון טענות כנגד השיק שמוצג לבית המשפט או כנגד סחירותו של שיק זה, רובץ נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח את טענותיו כנגד חובתו לשלם מול השיק, על אף שחברו מבקש להוציא את התשלום ממנו.

על פי הכללים המקובלים בדיני השטרות, יהיה על הנתבע שטוען שהשיק שמסר לא היה אמור להיפרע ושכל מטרתו הנה בטחון להוכיח את טענותיו בראיות ואילו התובע, לפחות לכאורה לא ידרש להביא את הוכחותיו לכך שהנתבע חייב לשלם לו כאמור בשיק.

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

בית משפט דוחה את טענות יהונתן קלינגר - ואוסר להטריד את קציני בית המשפט

חופש הביטוי לא נועד בכדי להכשיר עבירות פליליות כהטרדה ואיומים.

מה משמעות הגבלת הביטוי על יהונתן קלינגר והאיסור על חברו ערן ורד להמשיך להטריד את קציני בית המשפט ובני משפחותיהם.

ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד

בפס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי.

בית המשפט כבר קבע בעבר, שחופש הביטוי הנו חופש מהדרגה הנעלה ביותר ועל כן הוא משתרע על כל צורות הביטוי; חופש הביטוי כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות וגם של דעות חריגות; חופש הביטוי משתרע על פי פסיקות בית המשפט על דעות שאוהבים לשמוע וגם על דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש הכמעט מוחלט להביע דעות שונות ומנוגדות – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).

למרות שבית שבית המשפט קבע שגבולות חופש הביטוי הוא העדר גבולות לחופש הביטוי, הרי שבמקרים חריגים, גם הלגיטימיות הבלתי נגמרת שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), עדיין. חופש הביטוי לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.

בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, גרר עו"ד יהונתן קלינגר את מרשו ערן ורד לפסיקה של צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו, עד שבאותו הדיון הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי, למרות חוות הדעת השגויה של יהונתן קלינגר.

באותו הדיון, דחה בית המשפט שוב את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, האוסר על מרשו לפי חוק לבצע חלק מפעולותיו של ערן ורד, אותן נקבע שאסור לבצע במדינת ישראל, למרות הערך העליון השזור בחופש הביטוי.

בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר בית המשפט העליון, כבוד הנשיא דאז, השופט אהרון ברק, כי:

"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. עניין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."

בפסק דינו, הדגיש בית המשפט העליון שרק במקרים חריגים וצורמים בצורה קיצונית, בהם קיימת הסתברות שמגיעה לדרגת היתכנות של קרובה לוודאות שניצולו לרעה של חופש הביטוי יפגע בפועל באינטרס הציבורי, יגבל בית המשפט את החופש להתבטא בצו שיפוטי.

הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר ולאכזבתו של יהונתן קלינגר, מלמדים, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות הצליח יהונתן קלינגר למצוא את הדרך המהווה ניצול לרעה של חופש הביטוי.

פעולותיו של ערן ורד מסתבר, אינן מוגנות במטרתו האמיתית של חופש הביטוי שכן מעשיו מנצלים לרעה את יסודות הדמוקרטיה ונראה שנועדו מלכתחילה בכדי לפגוע באינטרס הציבורי ובמהות הדמוקרטיה עצמה.

נזכיר שכדבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק הערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."

בית המשפט באותו עניין המשיך והסביר את קביעותיו לגבי גבולות חופש הביטוי.

בית המשפט קבע בפסק דינו, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"

כותב גילוי הדעת הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי